מאירי על חולין מ״ד

1 תרבץ הושט שניטל כלו מן הלחי וכן הקנה אם נעקרו כלן מן הלחי ומן הבשר ואינן מסתבכין אף בבשר שבלחי אע"פ שמסתבכים במפרקת או באיזה חוט או באיזה דבר או שנעקר האחד ומסתבך בחברו שלא נעקר והוא ענין האמור עליו כאן דאיעקור איעקורי טרפה ויש מי שאומר שאינה בכלל טרפות אלא שהיא אסורה מ"מ מצד שאין שחיטה בסימנין עקורים כמו שביארנו בענין עקור לא נעקרו מכל וכל אלא שנידלדלו ברובן אם נתפרקו בכח עד שנעקרו במקומות רבים עד שאף המיעוט הנשאר אינו במקום אחד אלא בשנים ושלשה מקומות והוא האמור עליו כאן דאיפרוק איפרוקי אף זו טרפה או אסורה שהרי אף המיעוט אינו מחובר כראוי נעקר רוב הסימן מצד אחד ונשאר מיעוטו מחובר במקום אחד והוא האמור עליו כאן דאיקפול איקפולי כשרה שהמיעוט עם מה שהם מעורים בכל הצואר מעמידין אותה וכל שכן אם כל הסימן מחובר בבשר שבלחי אע"פ שניטל הלחי עצמו מכל וכל והוא האמור עליו כאן דאיגום איגומי מעלוי סימנין כשרה:

2 פסוקת הגרגרת שביארנו במשנה ששיעורה ברובה לא ברוב עביה אלא ברוב חללה וענין זה הוא שכבר ביארנו בפרק ראשון שהקנה עשויה טבעות טבעות וכלם אין מקיפות את הקנה מכל וכל חוץ מטבעת גדולה אלא רצועה שכעין קרום חזק הולכת לאחורי הגרגרת לצד העורף שבה מתאחזים עגולי הטבעות מעתה אם נפסקה הגרגרת באמצע טבעת כשנפסק רוב עביה המשוער מתחלת עובי הטבעת עדין רוב חללה קיים וכשרה אבל נפסק רוב חללה טרפה:

3 חכם שטמא או שאסר אין שכנגדו רשאי לטהר או להתיר אא"כ טעה האחר בדבר ידוע בתלמוד ובזמן הזה בדבר ידוע לראשונים מאותן שמומחים לסמוך עליהן אבל מסברא אינו רשאי להורות על מה שהורה חברו ואם היה הראשון חוכך לאסור הואיל ומ"מ לא אסר עדין הרי חברו רשאי להתיר ובמסכת ע"ז והוריות יתבאר מזה בכדי הצורך:

4 ספק איסור שהוא בא לפני חכם ואין לו בו היתר מן התלמוד או מן הקבלה אלא מן הסברא לבד ראוי לו להרחיק ממנו ואם הורה בה להיתר מותר אלא שאין יוהרא למי שנמנע מלאכלה ולא עוד אלא שמדת השלמים היא שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם על דרך זה ושלא לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה ר"ל זרוע לחיים וקיבה כמו שיתבאר ענינם במסכתא זו ומ"מ דבר הנודע מן הקבלה אע"פ שאין זכר לדבר מותר ואין לימנע מאכילתה מצד שהוזקקה להוראת חכם:

5 חכם שבא ספק איסור לפניו והתיר רשאי ליקח מאותו דבר שהתיר אלא שהדבר מכוער וכן אם דן את הדין וזכה את האחד או העדים שהעידו כלם רשאין ליקח אלא שאמרו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו במה דברים אמורים בדבר שנמכר בשומא אבל דבר הנמכר במשקל או במדה ובמנין אין כאן חשד כלל אחר שפורע לאלתר ואינו לוקח בהקפה אפי' יש לחשוד בו בברירת היפה אין זה חשד לאדם חשוב שכך ראוי לעשות לו בכל יום:

6 כבר ביארנו במסכת יום טוב שכל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונמכרין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר כמו שביארנו שם הטעם אחר שכן חכם שהראו לו מומו של בכור ודן אותו במום קבוע והתירו הדבר נאה לו שלא ליקח ממנו אחר שאינו נמכר במשקל על הדרך שביארנו:

7 תלמיד חכם ראוי לו שיראה טרפה לעצמו ר"ל שאם נולד בה ספק והיא שלו ויש לו בה צדדין להיתר וצדדין לאיסור ראוי לו להיות נוטה לאיסור ושלא לחוס על ממון עצמו ואם שמש תלמידי חכמים הרבה עד שאפשר לו להודיע היתרה לכל בבירור עד שלא ישאר עליו שום חשד הרי זה רשאי לעשות כן בלי פקפוק אע"פ שאחרים פקפקו בה ועליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:

8 תלמיד חכם ראוי לו לעטר את עצמו במדת השררה וכל שכן להזהר כפי כחו שלא יקבל מתנות ואף מן החשובים ומ"מ אם נהנה מבני אדם החשובים בדבר שהנאתו כבוד להם רשאי ואין כאן חסרון מדה: